להגיד שהאיום של מופז על איראן ותקיפת הכור העלו את מחיר הנפט - זה נאיבי, מצחיק ולא משכנע. יש דברים, אותם עושים ולא מדברים עליהם, לא מצהירים ולא מאיימים. ואיפה היה מופז בזמן מלחמת לבנון ה-II?
איך יודעים שפריימריז בפתח - כאשר המנהיגות של אותה מפלגה - פותחת במלחמות היהודים, המועמדים מחפשים כותרות, הצהרות, איומים, הבטחות שנמוגות עם הזמן.
במסגרת זו - השיג השר מופז - הישג תקשורתי ראוי לשבח. ראיונות בכל כלי התקשורות האלקטרונית והכתובה, סיור מתוקשר ברמת-הגולן, כולל הכרזה פוליטית לוחמנית, שאין לוותר על הגולן.
להזכיר לציבור, בהזדמנות חגיגית זו, שהצהרות מסוג זה שמענו גם בעבר, על חשיבות הגולן, על היותו נכס אסטרטגי ראשון במעלה וחשיבותו לביטחון ישראל.
העובדות נכונות, במישור האסטרטגי צבאי ביטחוני. העובדה שסוריה משמיעה קולות מלחמה ועושה שריר מלחמתי, כל כמה שנים, אבל מאז מלחמת יום הכיפור ועד ימינו אלה, לא נשמעה משם אף ירייה אחת ואף טיל מתוכנן או טועה לא נורה - יש לה סיבות טובות. דמשק, הארמון של אסד האב והבן, לרבות השלטון שלהם, נמצאים במרחק 60 ק"מ מהמוצבים הקדמיים של צה"ל בגולן - והם מבינים את המשמעות הזו היטב. צה"ל, בעזרת מטוסי חיל האוויר ובומים על קוליים מעל דמשק וארמונו של אסד - הזכירו להם מדי פעם את העובדות האלה.
רבין ז"ל, לפני בחירתו לראש ממשלה, הצהיר שהגולן חיוני לביטחון ישראל, ולא היסס במו"מ חשאי ועקיף, לאחר בחירתו, להסכים למסירתו כמעט המלאה לסורים תמורת הסכם שלום.
כמובן, שיש תנאים מוקדים, ניתוק מציר הרשע, גירוש המפקדות של הטרור ובמיוחד אמצעי ביטחון בגולן לטובת ישראל ופיקוחה.
גם ברק כרמטכ"ל וראש ממשלה, גם ביבי נתניהו כראש ממשלה, הדגישו את חשיבות הגולן ומיהרו לשיחות על נסיגה לקראת הסכמי שלום, בתנאים מיוחדים.
כך שלהצהרות של מופז היה אמנם הד תקשורתי מקומי זמני, אבל "בתכלס" הוא עומד אחרון בתור עם הקלישאות שלו. ההישג הגדול ביותר של מופז עד כה, כשר תחבורה, לאחר שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון, שהעיתונות פרשה את האיום שלו על תקיפת הכור הגרעיני באיראן, כגורם לעליית הנפט בעולם. אם הדבר לא היה מצחיק, זה יכול היה להיות מעניין.
אם למשל, שר הביטחון של ארה"ב היה מצהיר כי ארה"ב חייבת לתקוף את הכור בשיתוף הקהילייה העולמית או האירופאית היה לכך משקל - אולי גם על הנפט, אבל שר התחבורה בישראל שרוצה להיות מועמד במפלגת קדימה, שאולי בכלל לא תגיע לשלטון, לפי מצב העניינים העכשווי. נו, באמת? קצת צניעות.
ומה בקשר להיחלשות הדולר, האבטלה, המצב הכלכלי, הרי לכך אין משקל וקשר לסוגיית הנפט? ומה בקשר לאיומים העקיפים מצד בוש, קונדוליסה רייס, אולמרט, ציפי לבני - הם לא הפילו את הבורסה ואת הנפט?
מפלגת קדימה הצטיירה בעיני רבים מיד עת הקמתה ובמיוחד בתקופת ממשלתו המגמגמת של אולמרט - כמפלגה לקדנציה אחת. העובדות והתנאים בשטח מתחילים להוביל בפסקנות למסקנה הזו. אולמרט איננו שרון ולא יהיה כך גם בעתיד.
מפלגת קדימה הוקמה, חיה ונשמה מכוחו של אדם אחד - אריק שרון, כמנהיג כריזמטי, אסטרטג צבאי ופוליטי מהמעלה הראשונה, אדם שסחף אחריו המונים בוחרים ופוליטיקאים, שהקימו את מה שקרוי "קדימה".
כל נוטשי הליכוד, שהלכו אחרי שרון ורצו ליהנות מזיו אישיותו ולקבל פירורים פוליטיים מהעוגה השלטונית, כמו צחי הנגבי, רוחמה אברהם (או בשמה החדש א.ב. רוחמה), רוני בר-און, אהוד אולמרט, ציפי לבני ושאול מופז - ואברהם הירשנזון.
לגבי שאול מופז שהיום מתהדר כלוחם לאחדות המפלגה ורוצה להיות ממשיכה ומגינה, כדאי לזכור את הקטע הבא.
לאחר ששרון פרש ומשך אחריו את פליטי הליכוד, מופז נשאר בליכוד כעוגן נגד הסחף והכריז בפומבי ובכתב, שעל הליכוד להישאר איתן לא להישבר, לא להיסחף ולדבוק באידיאולוגיה הליכודית שהיה היא הנכונה והמתאימה לישראל.
הגדיל לעשות מופז ששלח מכתב לכל מתפקדי וחברי הליכוד, וטען שאין להיבהל, אין להיכנע להבטחות ולשלב ידיים במאבק בפורשים.
ובטרם יבשה הדיו על המכתב ובטרם המכתב הגיע לחברים - מופז עשה "ויברח" ונטש לקדימה לקבל ליטוף חם משרון.
אם מהלך זה - משדר אמינות ומנהיגות, אני בספק גדול. אם אפשר לסמוך על מנהיגות, שמתבטאת אחד בפה ואחד בכתב - ספק בעיני. זה לא משדר אידיאולוגיה - אלא כיסאלוגיה או מופזיולוגיה.
יתירה מכך: בזמן מלחמת לבנון ה-II מופז כרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, שהיה אמור להכין את צה"ל למלחמה לרבות אימונים, ציוד, ימ"חים, תכניות - איפה הוא היה? איפה היה מופז כאשר הטריאומוויראט - אולמרט, פרץ, חלוץ, ניהלו מלחמה כושלת, מגמגמת, לא אפקטיבית? אמנם - שמענו שבישיבה אחת או שתיים, הציע מופז תכנית קרקעית מעניינת לפעולת צה"ל, אבל הוא לא נלחם עליה, לא דפק על השולחן, לא נפגש עם אולמרט וניסה לשכנע אותו, לא איים בהתפטרות, כפי שאנו מצפים ממנהיג לאומי, כאשר המדינה נמצאת במצב של משבר צבאי ומנהיגותי. את התנהגותו אסור לשכוח לו - כשיבוא להילחם על הפריימריז או הבחירות וירצה את קולנו.
המתחרים בפריימריז בקדימה כמו ציפי לבני, מאיר שטרית ואבי דיכטר - מנסים להציל את המפלגה מהתפוררות או נטישה, חלקים לליכוד וחלקים לעבודה, אך ספק בעיני אם הם יצליחו.
והשאלה גם אם מופז לא יצליח בפריימריז לנצח את ציפי לבני או את דיכטר - האם יחזור בחזרה לליכוד - מי יודע אולי?
בכל מקרה - הטענה שציפי לבני לא ראויה כי אין לה ניסיון ביטחוני במדינה ביטחונית, אינו עובד יותר. האינטליגנציה שלה, חכמת החיים, היושרה, אמינות, הערכים שהיא מאמינה - הן בשלטון החוק והן בעקרונות השלטון מכשירים אותה להנהגה - בנוסח מנהיגות פוליטיות בארץ ובחו"ל, גולדה מאיר, מרגרט תאצ'ר, אינדירה גנדי, בנזיר בהוטו (מפקיסטן) - ונשים מנהיגות נוספות באירופה ואסיה.
התקופה של אולמרט - שבה עלה ממקום 33 בכנסת ברשימת הליכוד, למ"מ ראש ממשלה ועוזרו של שרון - לראשות קדימה, בנסיבות טרגיות למדי, מגיעה לסיומה, בצורה כואבת ודי משפילה.
וועדת ווינוגרד - אמרה את דברה בבירור, בפסקנות ובחדות. אבל הכנסת, המפלגות והציבור האדיש - נתן לדברים להישכח מהר מדי.
חבל, חבל מאד - שהקדנציה שלו תסתיים בשל מעטפות גדושות כסף - במקום מעטפות של פתקי מצביעים.
ברגע אחרון:
1. פריימריז ב"קדימה" - כתרגיל עוקף חוק פיזור הכנסת ומשיכת זמן.
2. החקירה הנגדית של טלנסקי גם אם תצליח, יהיה לה אפקט חיובי במישור המשפטי בלבד ולא במישור הציבורי.
3. יש הבדל מהותי בין הרשעה משפטית - שם עומדת לאולמרט "חזקת החפות" לבין הרשעה ציבורית - שם הוא הורשע, נשפט ונשלח הביתה מזמן.
4. הישג בנקודות למופז - הנשיא בוש נתן פרשנות לאיום של מופז - כצורך בלהפעיל לחץ מסיבי על איראן.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
